"הבריחה" הייתה תנועה מחתרתית שהתארגנה לאחר השחרור ואשר באמצעותה הועברו כ-250,000 יהודים ניצולי שואה, ממזרח אירופה למערבה, בשנים 1948-1944, במטרה להתחיל חיים חדשים מחוץ ליבשת. רבים מהבורחים שאפו להגיע לארץ ישראל. ההתארגנות החלה כבר בחורף 1944 ביוזמתם של עשרות בודדות של חברי מחתרות ופרטיזנים לשעבר, כולם חברי תנועות נוער ציוניות, ולימים הייתה לתנועה הבלתי לגאלית, המאורגנת, הגדולה ביותר במאה ה- 20. בתוך כשנה היו אותם עשרות בודדים למנהיגים של  המוני ניצולים שהפקידו את גורלם וחייהם בידם. הפעילים כיוונו את הבורחים, ציידו אותם במסמכים מזויפים, ארגנו תחנות מעבר, מדריכים ומזון בסיסי והתאימו את שיטות הפעולה שלהם למציאות המשתנה בחודשים שלאחר המלחמה. כשנה לאחר שהתנועה כבר פעלה הצטרפו גם חיילי הבריגדה היהודית ובשלהי שנת 1945 גם שלושה שליחים ראשונים מארץ ישראל. עד אז היו אלה ניצולי השואה עצמם שיזמו, ארגנו והובילו את המוני הניצולים בדרכם לבניית חיים חדשים מחוץ לגבולות אירופה.
"הבריחה" הייתה גורם מרכזי במאבק על הקמת המדינה היהודית בשנים 1948-1945, והדגישה באופן דרמטי את הדרישה לפתיחת שערי א"י לניצולי השואה.