בעקבות קילצה
קיץ 1946 – שיאה של תנועת "הבריחה" –

נקודת מפנה נוספת התרחשה ב-4 ביולי 1946 לאחר "פוגרום קילצה" במהלכו נרצחו 42 יהודים בעקבות עלילת דם. הפוגרום היה שיאה של פעילות אנטישמיות בפולין לאחר השואה, שגברה עם שובם של כ-150,000 יהודים מברה"מ לפולין במהלך 1946, במסגרת הסכם ה"רפטריאציה". אירועים אנטישמיים שהתרחשו ברחבי פולין לאחר השחרור, גבתה את חייהם של למעלה מאלף ניצולים. הפוגרום בקילצה החריד את הציבור היהודי, מספר המבקשים להסתלק מפולין גבר והלחץ התעצם על "ה"בריחה" התחזק. ממשלת פולין, שהגיעה למסקנה כי לא תוכל לרסן את האנטישמיות, ראתה ביציאה מפולין פתרון לבעיה. הסכם חשאי של ראשי תנועת "הבריחה" עם שר ההגנה הפולני אפשר לתקופה קצרה מעבר של קבוצות דרך גבול שלזיה לצ'כוסלובקיה. היוצאים צוידו "בתעודה קולקטיבית" שנשאה חותמת מוסכמת וזו הייתה מעין "ויזה" של "הבריחה". במקביל החליטה ממשלת צ'כוסלובקיה, בעיקר בהשפעתו של שר החוץ, יאן מסריק, לפתוח את גבולה ליהודים הנמלטים מפולין. בחודשים  יולי– אוקטובר 1946 יצאו מפולין דרך צ'כוסלובקיה למחנות העקורים באזור האמריקאי בגרמניה ובאוסטריה למעלה מ-70,000 יהודים.

מראשית "הבריחה" ועד אוקטובר 1946 עברו יותר מ-180,000 יהודים בדרכי "הבריחה". בתחילת 1947 הפסיקה ממשלת פולין את ההסדר בגבול.